<h1>העיטור אות ש' שיתוף</h1>
<h2>דף סח:</h2>
כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אמרו לנא פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו בידא דכל חד וחד מיננא דצבינא ברעות נפשין ואשתתפנא כחדא ויהב כל חד וחד מינן כך וכך למעבד בהון עסקא וכל רוחא דאתי לן מן שמיא בממונא דא או בממונא אחרינא בימא או ביבשתא במציאה או במתנה או בדורון כל מאי דרחמנא יהיב לן בין באגר בין בהפסד ניפלוג כחדא פלגא דידי ופלגא דידיה. וזמן שותפותא עד יום פלן ועד ההוא יומא לא יהוי לן רשותא למפלג חד בלא הרמנא דחבריה ובתר הכי אי צבינן לאוגודי ההוא שותפותא לחיי ואי לא יהא רשותא לכל חד למפלג בעל כרחיה דאידך וכל חד מינן קביל עליה הימנותא דשמיא דלא לערים ולא לכסי ולא לטמר מחבריה שום מידי אלא בקושטא ובהימנותא ליזיל כל חד וחד לחבריה ואחריות וחומר שטרא דנן קבלנא עלנא ועל ירתנא בתרנא אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי שותפותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני ומפלני לפלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם יש בו תנאי וקנס כותב כמו שכתוב בכתב התנאי.
<h2>דף צד.</h2>
והיכא שהטילו לכיס זה מנה וזה מנה והתנו ביניהם שיתוף עד זמן פלוני בכל מה שיזדמן להם מן השמים בין במציאה בין בכל דבר איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר דלא מהני תנאה במציאה וכיוצא בה דדבר שלא בא לעולם הוא ואיכא מאן דאמר דמהני וכתב הרב החסיד קרובנו טעמא דכל חד וחד נעשה שכיר ופועל לחבירו ודמיא להא דאמרינן (ב"מ י"ב:) ששכרו ללקט מציאות. ומסתברא טעמא דרבינו משולם בר' קלונימוס מלוקא שהשיב לבית דין שבארלדי על שלשה אחין שהתנו זה לזה בקנין על נכסי אחותם שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותם יחלקו שלשתם בשוה ולימים נתנה מתנה לאחד מהם והשיב אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בההיא הנאה דקא סמכי להדדי גמרי ומקנו להדדי כדאמרינן (ב"ב ק"ו:) באחין שחלקו בגורל בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו ובפסקא אמרינן (כתובות ק"ב:) בההוא הנאה דקא מחתני אהדדי גמרי ומקנו ובערב נמי אמרינן (ב"ב קע"ג:) בההיא הנאה דקא סמיך עלויה ומהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ותנן נמי (ב"מ צ"ד.) מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמרינן עלה במאי בדברים ואמר שמואל בשקנו מידו ור' יוחנן אמר אפילו תימא בדברים בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה הלכך כל תנאה מהני בשתוף בין מציאה בין דורון משום האי טעמא דקא מהימני להדדי גמרי ומקנו. וכל שכן אי אתני בהדיא דלא תזבון באשראי ולא תזיל באורחא רחיקתא בלא הרמנותי ותהימן לי כבי תרי סהדי וכל תנאה נמי דמתני אהדדי מהני תנאה בר מתנאה דאיסורא. ובתשובות צרפתי אם נתפס אחד מן השותפין עם הפרקמטיא אין לו על חבירו כלום שאחריות גופו לא קבל עליו והביא ראיה מהא דשטף נהר את חמורו וחמור חבירו וכו' (ב"ק קט"ו:) ותו הא דגרסינן בירושלמי (פ"ט דב"ב ה"ד) האחין והשותפין שנפל אחד מהן לאומנות וכו' כהדא רבי נחמן בריה דר' שמואל בר' נחמן נתפס לבולי אתא עובדא קומי ר' אמי אמר אין אית בנכסוי דר' נחמן דנתפס לבולי ינתן לו מנכסיו ואם לאו ינתן לו משל אמצע.
ודוקא דאתנו אהדדי אבל מסתמא כגון סתם אחין שהן שותפין עד שלשה דורות, מציאות כל אחד ואחד לעצמו כדגרסינן בירושלמי (פ"ט דב"ב ה"ג) אמר ר' חייא בר אבא סתם אחים שותפין עד שלשה דורות והכי גרסינן התם בירושלמי אמר ר' אסי בן שנראה חלוק בנכסי אביו בחיי אביו מה שסיגל סיגל לעצמו כהדא חד בר נש אתעביד חד ספר בעא אחוה למפלג עמיה אתא עובדא קומי ר' אמי אמר כך אנו אומרים אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו ואדם שיצא ללסטס אחיו חולקין עמו. "וכך אנו אומרים" לשון אתמהא הוא בגמרא דירושלמי כדאיתא בריש גמרא דערלה (פ"א ה"א) כך אנו אומרים עצים חייבין במעשר. ובמסכת משקין (פ"ב ה"ג) כך אנו אומרים פקדון אינו גובה מנכסי יתומין. ובמסכת ביצה (פ"א ה"ג) כך אנו אומרים אסור להשתמש על גבי קרקע. ובעל מתיבות אייתי ליה בפרק הנושא את האשה בהאי לישנא. ירושלמי אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו אדם שיצא בלסטיות אחיו חולקין עמו. ובירושלמי (פ"ו דב"ק ה"ז) באריסיה דבר זיזא גרסינן מהו דיימרון דקיקיא לרברביא נחלוק עמכון יכולין למימר ליה מציאה אשכחן שמע מינה מציאתן לעצמן עד שישתתפו בתנאי. והאי לישנא דקאמר כהדא קשיא לן, ואיכא לפרושה בן שנראה חלוק בחיי אביו כגון שסיגל ממון לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו מה שסיגל סיגל לעצמו דאזלינן בתר אומדנא מדלא תבע ליה מחל כהדא חד בר נש איתעביד חד ספר בחיי אביו ולא היה אביו תובעו כלום ואתא קומי רבי אמי וכו' וכי אדם שמצא מציאה בחיי אביו ולא תבעו אביו כלום אחיו חולקין עמו הרי מחל וכן מי שיצא בלסטיות ומצא מציאה ידוע הוא שאביו לא נתרצה בכך ומחל וכן נמי בנראה חלוק ומרויח לעצמו ולא תבע ממנו האב כלום מה שסיגל סיגל לעצמו והרי הוא כאילו נתן לו במתנה ואין האחין חולקין עמו. והיכא שהטילו שניהם לכיס אפילו הטיל אחד יותר מחבירו אין לו אלא שכר עמלו ומזונו כדגרסינן (ב"מ ס"ט.) ר' אלעזר מהגרוניא הוה ליה אריסא יהיב ליה זוזי וזבין תורי וכו'. ושכר עמלו ומזונו בשער עסקא.
<h2>דף קד:</h2>
כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אמרו לנא פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו בידא דכל חד וחד מיננא דצבינא ברעות נפשין ואשתתפנא כחדא ויהב כל חד וחד מינן כך וכך למעבד בהון עסקא וכל רוחא דאתי לן מן שמיא בממונא דא או בממונא אחרינא בימא או ביבשתא במציאה או במתנה או בדורון כל מאי דרחמנא יהיב לן בין באגר בין בהפסד ניפלוג כחדא פלגא דידי ופלגא דידיה. וזמן שותפותא עד יום פלן ועד ההוא יומא לא יהוי לן רשותא למפלג חד בלא הרמנא דחבריה ובתר הכי אי צבינן לאוגודי ההוא שותפותא לחיי ואי לא יהא רשותא לכל חד למפלג בעל כרחיה דאידך וכל חד מינן קביל עליה הימנותא דשמיא דלא לערים ולא לכסי ולא לטמר מחבריה שום מידי אלא בקושטא ובהימנותא ליזיל כל חד וחד לחבריה ואחריות וחומר שטרא דנן קבלנא עלנא ועל ירתנא בתרנא אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי שותפותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני ומפלני לפלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם יש בו תנאי וקנס כותב כמו שכתוב בכתב התנאי.
